Jelly Babies

מה ההבדל בין סוכריות ג'לי ודובוני גומי? למה הוא כל כך מהותי? ואיך זה קשור לביטלס?

כולנו שמענו על הביטלמאניה, תופעת ההערצה המטורפת שהחלה עת "הפלישה הבריטית" של הביטלס לארצות הברית עם הגעתם למסע ההופעות הראשון שלהם באמריקה ב1964. יותר מ -75 מיליון בני אדם צפו בהם במופע של אד סאליבן, וכשהופיעו בוושינגטון, הם נאלצו לשכור את כל הקומה השביעית של מלון ה"Shoreham" כדי שיוכלו להתחמק מהמעריצות.

במהלך מסע ההופעות שנמשך 34 ימים, הלהקה ניגנה ב Carnegie Hall- וב Cow Palace שבסן פרנסיסקו. אבל אולי ההופעה המסוכנת ביותר, היתה באצטיון הקולסאום בוושינגטון.

הבמה היתה באמצע האולם, מה שאומר שהבנים היו מוקפים במעריצות צורחות. במשך כל ההופעה הם נאלצו להסתובב סביב עצמם כדי שכל האולם יוכל לקבל הצצה, כן, גם רינגו סטאר, שנאלץ לקום בין השירים ולגרור את המערכת בעצמו. ואז הגיעו הסוכריות, ויש להגיד, שהכל באשמת ג'ורג האריסון. רגע, חזרי שנית?

בראיון שנערך ב-1963, ג'ורג' סיפר שהוא מאוד אוהב ג'לי בייביז, הגרסה הבריטית לדובוני גומי, וג'ון גנב לו את הדובונים. על הטעות הזו הוא שילם, כשבכל הופעה נזרקו על הבמה אין ספור דובוני גומי. המעריצות הבריטיות, להוטות לרצות את הבנים, שלחו להם קופסאות על גבי קופסאות של דובוני גומי. הבעיה האמיתית החלה בארצות הברית, בה באותה העת לא היה ממתק בשם ג'לי בייביז. המעריצות האמריקאיות לא הכירו את הממתק הרך, ולכן זרקו אל הבמה jelly beans, הממתק האמריקאי הקרוב בשם, אבל ממש לא במרקם. ג'לי בינס הן סוכריות ג'לי, אלו עם הציפוי הקשה. ולכן, במסע ההופעות באמריקה, ובהופעה הספציפית בוושינגטון, הממתקים הפכו ממטרד לא נעים, לסכנה ממשית. הביטלס הופיעו על במה מעגלית והיו חשופים לחלוטין, והסוכריות פגעו בכל מקום- בגיטרות, במצילות של רינגו, וכן, גם בפנים שלהם.

"באותו הלילה, ממש נרגמנו ע"י הדברים המזו*נים האלו. אין להם שם דובוני גומי רכים, יש להם סוכריות ג'לי קשות. אם זה לא היה גרוע מספיק, הופענו על במה מעגלית, אז הן (הסוכריות) פגעו בנו מכל הצדדים. דמייני לעצמך גלים של קליעים קשים-כמו-אבן יורדים עלייך מהשמיים. אם סוכריית ג'לי שעפה במהירות של 50 מייל לשעה פוגעת לך בעין, את גמורה, את תתעוורי, לא? אף פעם לא אהבנו שזורקים עלינו דברים כאלה. לא אכפת לנו אם הן זורקות שלטים ודברים כאלה, אבל סוכריות ג'לי באמת קצת מסוכנות! פעם בכמה זמן אחת הסוכריות פגעה לי במיתרים של הגיטרה וגרמה לצלילים להתנגן בטעות בזמן שאני מנסה לנגן" – ג'ורג' האריסון על ההופעה באותו הלילה.

מדובר היה בתופעה של ממש, והרבה מההופעות בשנה של 1963-1964 נעצרו כמה פעמים בגלל המפגע. כל בקשה של הביטלס להפסיק עם הסוכריות, נענתה במטח מחודש של הממתקים. למרבה המזל, התופעה לאט לאט שכחה, הסוכריות התמעטו, והביטלס חזרו להופיע עם הדברים ה"רגילים" שנזרקו עליהם: סיגריות, שלטים, חזיות, מכתבים ופרחים.